הדרגה הבאה של הטוב
כולנו יוצאים מנקודת הנחה שאנו יודעים מה זה טוב עבורנו. אבל האם טוב הוא דבר קבוע, או האם טוב הוא דבר משתנה? כבני אדם ברגע שהגדרנו לנו מה זה טוב אנו מייד נרוץ לחפש אותו, ומשהשגנו אותו מייד נצטרך להגדיר את הטוב הבא ולהשיג אותו, ומשם אל הבא... אבל בעצם אנו רודפים אחרי הזנב של עצמנו. אתם יודעים למה? כי הגדרת הטוב נשארת עבורנו אותו הדבר.
הרשו לי להסביר: אם כסף הוא טוב, ננסה בכל פעם להשיג יותר ממנו. בכל פעם שנעמוד ביעד, נציב לנו מטרה יותר גבוהה. אבל הטוב נשאר אותו הדבר ורק הכמות משתנה, ואז אין התפתחות.
או לשלוט. ננסה להיות מנהל בחנות, ומנהל במפעל, ומנהל ממשלה, ונשיא, והטוב עבורי הוא שליטה על אחרים. מה שמסב לי סיפוק יהיה אותו הדבר רק אשתדל שבכל פעם הכמות תגדל.
והרע כמובן יהיה ההופכי של הטוב: אם נרד מדרגתנו יהיה זה רע, אם מדרגת אלוף נרד לטוראי, או ממנהל מחוזי למנהל אזורי ואם נפסיד כסף....אוי כמה רע זה יהיה. שוב על פי ההבנה שלנו רע זה פחות טוב, ועדיין אנו נשארים באותה המדרגה.
מה אנו יכולים להבין מכך? שבעצם האדם מגדיר כטוב כל מה שממלא אותו בהנאה וסיפוק, ורע הוא כל מה שגוזל ממנו הנאה וסיפוק. ואין בזה כל התפתחות מאז ועד עולם.
במילים אחרות האדם הוא כלי קבלה המנסה למלא את הכלי בכל מה שהוא מאמין כי הוא טוב עבורו, לעיתים קרובות גם על חשבון אחרים. קנאה היא רגש המבטא רצון שיהיה לי משהו שיש לאדם אחר אבל אני לא יכול להשיג עכשיו, ושנאה תהיה הרצון למנוע מכל מי שרוצה להשיג ממני את מה שאני לא רוצה לתת מרצוני החופשי. כלומר הטבע שלנו הוא של קבלה, ואף אדם לא ייתן דבר אם לא יהיה לו מזה הטבה כל שהיא. קוראים לזה מסחר וזה טיבה של מערכות היחסים בעולם כולל בן בני זוג ומשפחה.
אז איך מתקדמים לדרגה הבאה של הטוב?
צריך להתבונן על הטבע שממנו אנו מנסים לקחת עצים, מינרלים, דגים, פירות... הטבע נמצא במצב של נתינה, אחרת לא היינו יכולים לקחת ממנו דבר. במילים אחרות הטבע השופע כל טוב הוא ההופכי לנו, הטבע הוא נתינה ואנחנו כלי קבלה.
לכאורה אנו יכולים להגיד שזו היא שלמות כמו שקע ותקע.
אבל הטבע, בנוסף לכך שהוא הנתינה הוא גם מורה מאוד קפדן. הוא מלמד אותנו שאף פעם לא נוכל להיות מאושרים אם נשאר בתוך הגדרת הטוב האישית שלנו. הסיבה לכך היא פשוטה: ממילוי בלבד אין סיפוק. קחו למשל אדם שחולם על סטייק שבוע, אחרי חמישה או שישה ביסים כבר לא בא לו יותר על הסטייק, גם אם תציע לו עוד מהטוב הזה הוא לא יהיה מסוגל לאכול. כלומר הסוד הוא שקבלה מכבה את הרצון לטוב, ואחרי זמן מה שוב הרצון מתעורר ונכבה, זו הסיבה שאנשים בחייהם מדווחים על רגעים קטנים של אושר ועל תקופות ארוכות של סבל ומכאוב.
אז מה היא הדרגה הבאה של הטוב? אמרנו קודם לכן שאדם הוא כלי של קבלה והטבע הוא נתינה, האם יתכן שהטבע מנסה ללמד אותנו להיות כמוהו, בנתינה? הי אבל זה מנוגד לטבע שלנו לקבל! הרי אם אתן, או שיילקח ממני, עבורי זה רע, אז איך זה יכול להיות טוב?
התשובה היא שהמדרגה הבאה של הטוב עבורי תמיד תיתפס אצלי כדבר רע. מדוע רע? כי הוא חייב להיות הופכי לי, (נתינה הפוכה לקבלה) אם הוא לא יהיה הופכי לי הוא יישאר ברמה של יותר מאותו הדבר.
לכן כל המכות אותן אנו מקבלים בחיים, כל ההפסדים, כל האבדנים, כל הירידות בדרגה, הן דרכו של הטבע ללמד אותנו כיצד להפוך את טבענו מקבלה לנתינה. תמיד בתחילה אנו נתפוס את השינוי הזה כרע עבורנו פשוט כי הוא הפוך לטבענו.
ביום שבו נחפש את הטוב ברע אותו אנו חווים במציאות, נדע שעלינו במדרגה אל השלב הבא של הטוב.
